התלוי וההמתנה הארוכה

רובנו מכירים את השקט המיוחד של המתנה לחדשות. בודקים את הטלפון, מניחים אותו עם המסך כלפי מטה, ובודקים שוב אחרי דקה. התוצאות היו אמורות להגיע ביום שלישי. ההחלטה הייתה אמורה ליפול עד סוף החודש. מישהו אמר שיתקשר. החיים ממשיכים, קניות וכביסה ומיילים מהעבודה, אבל חלק מאיתנו נשאר תלוי באוויר, בלי יכולת לנחות.

לפעמים ההמתנה ארוכה יותר מכמה ימים. חיים שלמים יכולים לעמוד בהמתנה לעונה או לשנה: בזמן מחלה, פרידה, חיפוש עבודה, החלמה איטית, מעבר דירה שנדחה שוב ושוב.

בטארוט יש קלף לזה, ובמבט ראשון הוא נראה כמו התמונה האחרונה שהיינו נותנים למי שכבר מרגישים תלויים באוויר. זה אדם שתלוי הפוך.

מה רואים בקלף

בקלף של ריידר-וייט-סמית׳, דמות תלויה בראש למטה מקורת עץ, קשורה אליה בכף רגל אחת. הקורה אינה עץ מת: עלים קטנים נובטים ממנה. הרגל החופשית שלו כפופה ותחובה מאחורי הברך השנייה, וידיו מוסתרות מאחורי גבו.

ואז יש את הפנים שלו. מכל מה שאפשר היה לצפות לראות אצל אדם בתנוחה כזאת, מאמץ, בהלה, פנים אדומות וזועמות, שום דבר מזה לא שם. הוא נראה רגוע. הוא נראה כמעט שקוע במחשבה, כמו מי שמקשיב למוזיקה שרק הוא שומע. סביב ראשו יש טבעת של אור.

גם א. א. וייט הבחין בזה, והניסוח שלו זהיר:

הילה סובבת את ראשו של הקדוש המעונה לכאורה.

לכאורה. וייט לא אומר שזה אדם שנענש. הוא אומר שכך זה נראה. ההילה רומזת שמשהו אחר קורה בתוך הדממה, משהו שהחבל והקורה לא מסבירים.

מוחזק, לא תקוע

קוראים רבים מציינים שהתלוי לא נופל. הוא גם לא נאבק בחבל. הוא מוחזק. זה משהו אחר מלהיות לכודים, גם אם מבחוץ השניים נראים בדיוק אותו דבר.

המתנה מרגישה בדרך כלל כמו מלכודת. הראש רץ אל כל תשובה אפשרית וחוזר, והגוף נדרך. הקלף מציע דרך אחרת להיות באותה תנוחה בדיוק: לא להשתולל, לא להעמיד פנים שהכול בסדר, אלא להרשות לעצמנו לנוח בתוך האחיזה לזמן מה.

ויש גם העץ החי. גרדום שעשוי מעץ שעדיין מוציא עלים הוא פרט מוזר ועדין. מה שזה לא יהיה שעצר את החיים שלנו, דברים אחרים עדיין חיים בשקט סביבנו, וחלקם אולי צומחים בדיוק במרווח שההפסקה פינתה.

העולם מזווית אחרת

הדבר העתיק ביותר שהקלף הזה מעניק הוא זווית אחרת. כל מי שנתלו בילדותם בברכיים ממוט במגרש המשחקים זוכרים את זה: השמיים הופכים לרצפה, העצים צומחים כלפי מטה, והדברים שעברנו לידם כל יום נעשים פתאום מוזרים מספיק כדי שנשים לב אליהם.

המתנה ארוכה יכולה לעשות משהו דומה. כשהתנועה הרגילה קדימה נעצרת, מתחילים לראות אל מה מיהרנו, ולפעמים גם אם אנחנו עדיין רוצים את זה. מי שמחכים להצעת עבודה עשויים לגלות כמה מהדאגה הייתה על כסף, וכמה על הרצון שיבחרו בהם. מי שמחכים בתוך מחלה עשויים לגלות מי ממשיך להגיע. המבט מהקורה אמיתי, וזה מבט שאי אפשר היה לקבל תוך כדי ריצה.

בין המשמעויות שמנה וייט לקלף מופיעות "חוכמה, זהירות, הבחנה". המילה האנגלית שבה השתמש, circumspection, היא מילה ישנה שפירושה להביט סביב בזהירות לפני שפועלים. זה בדיוק מה שאדם תלוי יכול לעשות ואדם ממהר לא יכול.

סבלנות בלי לוותר

קלף כזה יכול לעורר דאגה: שהוא מבקש לא לעשות כלום, לקבל הכול, להישאר תלויים כך לנצח. אבל הסבלנות של התלוי אינה פסיביות. שום דבר לא מכסה את עיניו.

אפשר להשוות אותו לקלף שתי חרבות, שבו דמות מכוסת עיניים יושבת ליד הים ושתי חרבות מוצלבות על חזה. גם היא מחכה, אבל ההמתנה שלה נראית כמו סירוב לראות. התלוי הפוך וער לגמרי. הדממה שלו נראית פחות כמו הימנעות ויותר כמו קשב.

לסבלנות כזאת יש צורה. אי אפשר לגרום לתשובה להגיע מהר יותר, אבל עדיין אפשר להחליט איך לבלות את השעות שעד אליה. אפשר לעשות את הדבר האחד שבאמת בידינו, לשלוח את הטופס, להתקשר, לשאול את השאלה פעם אחת ובבהירות, ואז להפסיק לשאול אותה כל שעה.

דברים קטנים לעונה של המתנה

אף אחד מהם לא יקצר את ההמתנה. אולי הם יקלו לחיות בתוכה.

למצוא את העץ החי. פעם ביום, לשים לב לדבר אחד שעדיין צומח בזמן שכל השאר עומד: צמח על אדן החלון, חברות שהתקרבה החודש, ספר שהגענו לאמצעו, מיומנות שמתקדמת לאט.

לתת לבדיקות בית. לבחור פעם או פעמיים ביום לחפש חדשות, ולתת לשאר היום להיות שייך למשהו אחר. בדיקה בלי הפסקה לא מביאה את התשובה מוקדם יותר. היא רק אומרת שמחכים עשרים פעם ביום במקום פעמיים.

לשנות את הזווית בכוונה. לשאול את ההפך מהשאלה הרגילה. לא "מה אם זה ייגמר רע?" אלא "מה ארצה לזכור מהתקופה הזאת, כשהיא כבר תהיה מאחוריי?" או לשכב על הרצפה כמה דקות ולהביט בחדר מלמטה. זו תזכורת קטנה וקצת מגוחכת לכך שהמבט יכול להשתנות.

כשההמתנה נעשית כבדה

לפעמים הפסקה מפסיקה להרגיש כמו הפסקה, והופכת לאימה שלא נותנת לישון בלילה. אם זה המקום שבו נמצאים עכשיו, המסה על לילות בלי שינה יכולה ללוות את הלילות האלה, ודף הבטיחות מפרט קווי סיוע חינמיים וחסויים.

אמצע הסיפור

הקלף אף פעם לא מראה את התלוי מורד מהקורה. הוא לא מראה את החדשות מגיעות, או את החיים שמתחילים לזוז שוב. הוא מראה רק את האמצע, את הרגע הארוך והמוחזק, ואת האור סביב ראשו בזמן שהוא בתוכו. הוא לא מבטיח דבר לגבי מתי ההמתנה תיגמר. הוא רק רומז שההמתנה אינה ריקה.

בהמשך הארקנה הגדולה מופיע הכוכב, דמות שכורעת על שפת המים ומוזגת בחופשיות, והלילה שקט סביבה. אם החדשות יתבררו כקשות, אפשר לקרוא על הזריחה שמאחורי עשר חרבות, או על הסירה האיטית של שש חרבות. המשמעות המלאה של התלוי נמצאת כאן.

בינתיים, לא צריך לנחות. צריך רק להמשיך להביט, כמו שהוא מביט, עם מעט אור סביב הראש.