קלף הכוכב בטארוט: משמעות, סמלים ופרשנות

אם נשאל בחדר מלא קוראי טארוט איזה קלף הכי משמח אותם לראות, הכוכב יעלה שוב ושוב. זה קלף של תקווה, של החלמה אחרי תקופה קשה, של נשיפה ארוכה. המוניטין הזה מוצדק, אבל יש בו גם משהו שטוח מעט. התמונה שעל הקלף מוזרה ומדויקת יותר מהמילה ״תקווה״, ובהיסטוריה שלו יש משמעות שהייתה מפתיעה את רוב קוראי הטארוט כיום.

המאמר הזה מלווה את הערך על הכוכב באנציקלופדיה שלנו, שעוסק במשמעויות הקלף באהבה, בעבודה, ברגשות ובשאלות של כן או לא. כאן נאט את הקצב ונתבונן במה שמצויר על הקלף, במקומו ברצף של הארקנה הגדולה, במה שכתב עליו א. א. וייט ובאופן שבו הוא נקרא בפריסות ממשיות.

קלף שבע־עשרה, אחרי הברק

הכוכב הוא קלף מספר שבע־עשרה בארקנה הגדולה, והקלפים שלצידו מסבירים עליו הרבה. קלף XVI הוא המגדל. בניין גבוה נפגע מברק, הכתר שבראשו ניתק ממקומו ושתי דמויות נופלות. קלף XVIII הוא הירח. שביל עמום עובר בין שני מגדלים, כלב וזאב מייללים, וסרטן נהרות זוחל החוצה מבריכה.

המגדלהכוכבהירח

כשקוראים אותם כרצף, שלושת הקלפים מתארים משהו שרוב האנשים חוו. קודם הקריסה, פתאומית ורועשת. אחריה לילה שקט ופתוח, שבו שוב אפשר לראות את השמים. ואז ההליכה הארוכה והלא־ודאית קדימה, כשהבהירות של הכוכב מפנה את מקומה לספק ולאור עמום. הכוכב הוא ההפוגה בין ההלם למסע. זה עדיין לא הסוף הטוב. זה הרגע שבו מבינים שאנחנו עדיין כאן.

המיקום הזה מסביר למה הכוכב מעורר לעיתים רחוקות תחושת ניצחון. יש בו עדינות. שום דבר בקלף אינו נכבש או נבנה. מים פשוט נשפכים.

מה יש בתמונה

התיאור של וייט עצמו לקלף ריידר-וייט-סמית׳, מתוך המפתח המצויר לטארוט, מדויק מאוד. כך כתב וייט.

כוכב גדול וקורן בעל שמונה קרניים, מוקף בשבעה כוכבים קטנים יותר, גם הם בעלי שמונה קרניים. דמות האישה בקדמת התמונה עירומה לגמרי. ברכה השמאלית על היבשה וכף רגלה הימנית על פני המים. היא שופכת את מי החיים משני כדים גדולים ומשקה את הים ואת היבשה.

כדאי להתעכב רגע על כל אחד מהפרטים האלה.

הכוכבים. כוכב גדול אחד ושבעה קטנים יותר, כולם בעלי שמונה קודקודים. שבע הוא מספר שמופיע במסורות רבות, למשל שבעת כוכבי הלכת שהיו מוכרים בעולם העתיק ושבעת ימי השבוע. קוראי טארוט קישרו את הכוכבים לכל אלה. וייט, מצידו, כינה את הכוכב הגדול ״בהפלגת דמיון, כוכבם של חכמי המזרח״, והניח לחשבון. הקריאה הפשוטה ביותר היא גם השימושית ביותר. הרבה אורות קטנים מקיפים אור אחד שמכוון את הדרך, ויש די אור כדי לנווט.

ברך אחת על היבשה, כף רגל אחת על המים. הדמות שומרת על איזון בין העולם המעשי לעולם הרגשי, בין המוצק לזורם. היא נשארת על הסף, בלי להיכנס למים ובלי להתרחק מהם.

שני כלים, שני זרמים. כד אחד שופך מים לבריכה, והשני אל האדמה, שם המים מתפצלים לחמישה זרמים קטנים. קוראי טארוט רבים רואים בחמשת הזרמים את חמשת החושים. ההתחדשות מגיעה עד הגוף עצמו.

העירום שלה. אחרי שהמגדל מסיר הכול, כבר אין מה להסתיר. הדמות נראית כמי שוויתרה על ההגנות שלה, יותר משהיא נראית חשופה. זו אחת הסיבות שקוראים את הכוכב גם ככנות ופתיחות, לצד התקווה.

הציפור שעל העץ. מאחוריה נחתה ציפור על עץ. וייט מכנה אותה פשוט ציפור. רבים מהפרשנים המאוחרים יותר מזהים אותה כמגלן, הציפור הקשורה לאל המצרי תחות, אף שווייט אינו אומר זאת. בפרק מוקדם יותר באותו ספר הוא מציין שבכמה גרסאות מאוחרות של הקלפים הישנים, פרפר על ורד תופס את מקומה של הציפור.

משמעות הניבוי המפתיעה של וייט

יש כאן חלק שמדריכים רבים מדלגים עליו. בפרק בספרו שבו מנויות משמעויות הניבוי, הפירושים הקצרים שבהם השתמשו בזמן קריאה ליד השולחן, וייט נתן לכוכב את המשמעות הבאה.

אובדן, גנבה, מחסור, נטישה. פירוש אחר מציע תקווה וסיכויים מבטיחים.

ולקלף הפוך כתב וייט ״יהירות, גבהות לב, חוסר אונים״.

התקווה מופיעה רק כדעה נוספת. היסטוריונים של הטארוט מייחסים רשימות כאלה למסורת ניבוי העתידות הצרפתית שהחלה אצל אטייה בסוף המאה השמונה־עשרה. במסורת הזאת הוצמדו לא פעם לקלפים משמעויות שהקשר בינן לבין התמונות היה מועט. גם התקווה עצמה כבר הייתה מוכרת. בסקירת החפיסות הישנות בחלק מוקדם יותר של הספר, וייט מציין כי ״הכוכב כונה כוכב התקווה״.

כל זה לא הרשים במיוחד את וייט. בתיאור הקלף הוא מבטל את ״התמצית של כמה הסברים זולים״ שמציגה אותו כקלף של תקווה, ומציע שרוב מי שתודעתם הוכשרה לכך יראו בדמות את ״האמת שהוסר מעליה המסווה״. אחר כך הוא מוסיף את הפרשנות האזוטרית שלו. למעשה, לדבריו, היא האם הגדולה של הקבלה.

כך, ב־1911 התקיימו זו לצד זו שלוש משמעויות. רשימת אובדנים ישנה של מגידי עתידות, פרשנות רווחת של תקווה והפרשנות המיסטית של וייט. מה שהכריע מאז עבור רוב קוראי הטארוט היה הציור של פמלה קולמן סמית׳. הדמות שלה רגועה כל כך, והלילה בהיר כל כך, שתקווה היא פשוט מה שרואים. משמעויות הקלפים יכולות להשתנות, ולא פעם לתמונה יש את המילה האחרונה. אם לפעמים נדמה לנו שהקלף אומר משהו אחר ממה שכתוב בספר, יש לנו שותפים רבים לתחושה הזאת.

הכוכב והמיזוג

לכוכב יש קרוב משפחה בארקנה הגדולה. גם המיזוג, קלף XIV, מציג דמות שרגל אחת שלה על היבשה והשנייה במים, וגם היא מוזגת בין שני כלים. קשה לפספס את הדמיון, וההבדלים מלמדים הרבה.

המיזוגהכוכב

המיזוג עוסק בחיבור זהיר בין ניגודים. הכוכב עוסק בנדיבות בלי חשבון. המים נשפכים בחופשיות, והבריכה אינה מתרוקנת.

במסורת השחר המוזהב

המסדר ההרמטי של השחר המוזהב, האגודה שגם וייט וגם סמית׳ היו קשורים אליה, התאים לכל קלף בארקנה הגדולה אות עברית ומזל אסטרולוגי, כוכב לכת או יסוד. לכוכב הותאם מזל דלי, נושא המים, שמתאים היטב לתמונה, והאות היא צדי (צ). (אליסטר קראולי, שהצטרף למסדר מאוחר יותר, העביר את הצדי לקיסר בחפיסת תחות שלו. לכן אפשר למצוא במקומות אחרים התאמות שונות.) אפשר לראות את שאר ההתאמות בדף קלפי הטארוט והמזלות שלנו.

לקרוא את הכוכב ישר והפוך

ישר, הכוכב מצביע בדרך כלל על התאוששות אחרי קושי, הנשימה הנינוחה הראשונה אחרי זמן רב של עצירת נשימה. הוא יכול לבטא אמון מחודש בעתיד, יחסים רגועים יותר עם עצמנו, או חזרה של משהו שדומה להשראה. לרוב הוא מתאר מצב יותר משהוא מתאר אירוע. דברים שוב נראים אפשריים.

הפוך, הקלף נקרא לעיתים קרובות כתקווה שהשתתקה: ייאוש, ספק עצמי או תחושה שהדברים הטובים נועדו לאחרים. יש מי שרואים בהיפוך משהו אחר, כאילו הדמות הפסיקה לשפוך מים והיא נאחזת בכול. כך או כך, רק לעיתים רחוקות מפרשים את הקלף ההפוך כאובדן התקווה. לרוב הוא שואל מה חוסם אותה.

באהבה ובעבודה

בשאלות של הלב, הכוכב הוא קלף של החלמה. אחרי פרידה הוא יכול לתאר את הרגע שבו האבל מתרכך. בתוך זוגיות הוא יכול להראות אמון שנבנה מחדש, או שני אנשים ששוב מדברים בכנות זה עם זה. בדרך כלל זו התרגשות שקטה, קרובה יותר לשיחה ארוכה וטובה מאשר לזיקוקים.

בעבודה ובקבלת החלטות, הכוכב מופיע לא פעם כשיש מי שחוזרים אל הסיבה שבגללה רצו משהו מלכתחילה. הוא מעדיף את הדרך שנכונה לנו באמת על פני זו שנראית מרשימה. הוא יכול לשמש גם אזהרה עדינה מפני שחיקה. הדמות שופכת מים, אבל היא גם כורעת ונחה, והבריכה מלאה.

הכוכב בעמדות שונות

משמעות הקלף משתנה לפי העמדה שלו בפריסה, והכוכב הוא דוגמה טובה לכך.

• בעמדת העבר של פריסת שלושה קלפים, הוא יכול לרמוז שהתאוששות כבר התרחשה, ואולי עדיין לא נתנו לעצמנו הכרה בכך.
• בעמדת ההווה, הוא מתאר את הרגע הפתוח והשקט עצמו. זמן טוב להגדיר כוונות ולהניח לחיפזון.
• בעמדת העתיד, הוא מציע שהכיוון מוביל לרגיעה, אם נמשיך בדרך הנוכחית.
• כעצה, הוא מזמין לא פעם לנהוג בכנות ובנדיבות, ולאפשר לאחרים לעזור לנו.
• בעמדת ״הצל״ או ״מה שנסתר מעינינו״, כמו בפריסה להתבוננות עצמית שלנו, הוא עשוי להצביע על תקווה שעדיין לא הרשינו לעצמנו להרגיש.

שאלות לשהות איתן

קל לאהוב את הכוכב וקל להמעיט בערכו. אין בו הבטחה שהכול יהיה בסדר. הוא מצייר את התחושה שעולה כשאחרי זמן רב פתאום שמים לב שאפשר לנשום. להעמקה, אפשר לקרוא את המשמעות המלאה של קלף הכוכב, או לשלוף אותו בקריאה החינמית.

מקורות

• Arthur Edward Waite, The Pictorial Key to the Tarot (המפתח המצויר לטארוט), בהוצאת William Rider & Son. פורסם ב־1910 ונושא את שנת 1911. תיאור הקלף ומשמעויות הניבוי שלו, שצוטטו לעיל. הספר נמצא בנחלת הכלל, ובדפי הקלפים שלנו מובאים במלואם הקטעים הנוגעים לכל קלף.
• Ronald Decker, Thierry Depaulis and Michael Dummett, A Wicked Pack of Cards: The Origins of the Occult Tarot (חפיסת קלפים מרושעת, מקורות הטארוט האזוטרי), בהוצאת Duckworth, משנת 1996. על אטייה ועל מסורת ניבוי העתידות הצרפתית.
• ההתאמות של השחר המוזהב מבוססות על השיטה שבה השתמש המסדר בשנות התשעים של המאה התשע־עשרה, כפי שפורסמה בתיאורים מאוחרים יותר של תורתו. השינוי של קראולי מופיע בספרו Book of Thoth (ספר תחות), משנת 1944.